איך לתת תרגול דיפרנציאלי במתמטיקה?

כל מורה יודע שצריך תרגול דיפרנציאלי. הסיבה שזה כמעט לא קורה היא לא התנגדות — היא אריתמטיקה: להכין שלוש רמות של דף עבודה לכל נושא, לכל כיתה, זה עבודה שאין לה זמן.

למה שלוש רמות זה עדיין לא מספיק. גם כשמורה מכין שלושה דפים, הוא מקבץ 30 תלמידים לשלוש קבוצות — ובתוך כל קבוצה יש עדיין פערים גדולים. תלמיד ברמה הבינונית שחזק בגיאומטריה וחלש בשברים מקבל את אותו דף בשני הנושאים.

מה שמערכת אדפטיבית עושה אחרת. היא לא מקבצת. כל תשובה משנה את רמת השאלה הבאה — נכון, קשה יותר; טעות, קלה יותר. התוצאה היא שכל תלמיד נמצא בגבול היכולת שלו, בכל נושא בנפרד, בלי שהמורה יכין כלום.

מה זה נותן למורה בפועל. דוח שמראה איפה כל תלמיד נמצא לפי נושא — כלומר בדיוק המידע שדרוש כדי להחליט מה ללמד מחדש ולמי, במקום להסיק אותו מציון אחד.

מה שזה לא פותר. תלמיד שנמצא שלוש שנים מתחת לרמת הכיתה. מערכת אדפטיבית תיתן לו חומר ברמה שלו, וזה נכון — אבל הפער עצמו דורש החלטה פדגוגית שאף מערכת לא מקבלת במקומכם.