איך לזכור נוסחאות במתמטיקה

החלוקה לשלוש קבוצות. זה כל העניין. רוב התלמידים מנסים לשנן את שלושתן, וזו עבודה מיותרת שגם לא מחזיקה.

קבוצה 1: נוסחאות שגוזרים. שטח משולש הוא חצי משטח המלבן שמכיל אותו — מי שרואה את זה פעם אחת לא שוכח. נוסחת האיבר הכללי בסדרה חשבונית היא פשוט "האיבר הראשון ועוד כמה קפיצות עשינו". שלושים שניות של הבנה מחליפות שינון.

קבוצה 2: נוסחאות שחייבים לדעת מיד. נוסחת השורשים, משפט פיתגורס, נוסחאות הכפל המקוצר. אלה חוזרות כל כך הרבה שעצירה לגזור אותן במבחן עולה זמן. אותן כן שווה לתרגל עד אוטומטיות.

קבוצה 3: מה שנמצא בדף הנוסחאות. אין שום סיבה לזכור נוסחה שמותר להביא. מה שכן צריך: לדעת שהיא שם ואיפה. תלמידים רבים מגלים במבחן שהם לא מכירים את מבנה הדף שהם מחזיקים ביד.

איך לזכור בלי לשנן. לכתוב את הנוסחה ליד ציור. שטח מעגל ליד מעגל מצויר, משפט פיתגורס ליד משולש. הזיכרון החזותי חזק בהרבה מהמילולי, וזו הסיבה שכל אחד זוכר איך נראה משולש ישר-זווית.

מה שלא עובד: לכתוב את הנוסחה 20 פעם. זה מייצר זיכרון של תנועת היד, לא של המשמעות, והוא נעלם תחת לחץ.

מבחן זיכרון אמיתי. לא לכתוב את הנוסחה — אלא לפתור תרגיל שדורש אותה, בלי להסתכל. שליפה בהקשר היא מה שמקבע, ולא חזרה.

מתי לתרגל את דף הנוסחאות. במהלך כל התרגול, לא רק לפני המבחן. תלמיד שמשתמש בדף שוטף מוצא בו דברים בשתי שניות; תלמיד שרואה אותו לראשונה במבחן מבזבז עליו דקות.