דילוג לתוכן הראשי

איך לפתור אי-שוויונים

כיתות ח׳–י״ב

בקצרה

אי-שוויון נפתר כמעט בדיוק כמו משוואה, עם חוק אחד נוסף: כשמכפילים או מחלקים בשלילי — הופכים את כיוון הסימן. זה הכלל היחיד שמפריד בין השניים, והוא גם הטעות הנפוצה ביותר בנושא.

החוק היחיד שצריך לזכור. הכפלה או חלוקה במספר שלילי הופכת את כיוון האי-שוויון. חיבור וחיסור לא, גם לא של מספרים שליליים.

למה זה קורה, כדי לא לשכוח. 3 גדול מ-2. הכפילו את שניהם במינוס 1: מינוס 3 קטן ממינוס 2. הסדר התהפך. הסימן חייב להתהפך כדי להישאר נכון.

התשובה היא תחום, לא מספר. זה ההבדל המושגי החשוב: משוואה נותנת נקודה, אי-שוויון נותן קטע. תלמידים שמסיימים עם x=4 באי-שוויון פתרו את השאלה הלא נכונה.

איך לבדוק תשובה ב-10 שניות. לבחור מספר מתוך התחום שיצא ולהציב באי-שוויון המקורי. אם הוא מתקיים — התחום כנראה נכון. לבחור גם מספר מחוץ לתחום ולוודא שהוא לא מתקיים.

אי-שוויון ריבועי. מוצאים את השורשים, מסמנים אותם על ציר, ובודקים סימן בכל קטע. פתרון "אלגברי" בלי ציר כמעט תמיד מוביל לטעות סימן.

איך לתרגל. לפתור ולסמן על ציר מספרים בכל פעם. הציר הוא מה שהופך את התשובה מסימנים למשהו שרואים.

שאלות נפוצות

איך ללמוד אי שוויונים?

לפתור בדיוק כמו משוואה ולזכור כלל אחד: הכפלה או חלוקה במספר שלילי הופכת את כיוון הסימן. כל השאר זהה.

למה הופכים את הסימן באי שוויון?

כי הכפלה בשלילי הופכת את סדר הגודל. 3 גדול מ-2, אבל מינוס 3 קטן ממינוס 2 — הסדר התהפך, ולכן הסימן חייב להתהפך איתו.

רוצים לתרגל את זה עכשיו?

שיעור מודרך בנושא, עם הסבר, דוגמה ותרגול לפי הרמה שלכם.

לשיעור מודרך ←
וואטסאפ