למה אני מבין בכיתה ונתקע במבחן?
בקצרה
כי בכיתה אתם מזהים פתרון שמישהו אחר מוביל, ובמבחן צריך לשלוף אותו לבד ובלי רמזים. הבנה של הסבר ויכולת לפתור הן שתי מיומנויות שונות, ורק השנייה נבחנת. הפתרון הוא לתרגל בתנאים של מבחן: דף ריק, בלי פתרון פתוח לידכם, ועם שעון.
מגיעים לכאן גם עם השאלות האלה:
- • בשיעור אני מבין כל מה שהמורה מסבירה ופותר איתה בלי בעיה, ואז במבחן אני יושב מול הדף ולא יודע מאיפה להתחיל
- • למה בבית ובכיתה הכול ברור לי במתמטיקה ודווקא במבחן אני נתקע בשאלות מהסוג שכבר פתרתי בעבר
התחושה הזאת כמעט אוניברסלית, והיא לא מעידה על חוסר יכולת. היא מעידה על כך שמה שתרגלתם ומה שנבחן הם שני דברים שונים. כשמבינים את ההבדל, אפשר לתקן אותו בתוך כמה שבועות.
בכיתה אתם מזהים, במבחן אתם צריכים לשלוף. כשהמורה פותרת על הלוח, כל שלב נראה הגיוני, כי מישהו אחר כבר בחר אותו בשבילכם. אתם רק מאשרים שהוא נכון. במבחן אף אחד לא בוחר את השלב הראשון: צריך להחליט לבד באיזו שיטה להשתמש, ואת ההחלטה הזאת לא תרגלתם אף פעם. לזהות פתרון נכון ולייצר אותו מאפס הן שתי מיומנויות שונות, ורק השנייה נבחנת.
בכיתה יש רמזים שבמבחן אין. בשיעור על משוואות ריבועיות כל התרגילים הם משוואות ריבועיות, ולכן לא צריך לזהות את סוג השאלה. גם בשיעורי הבית כותרת הפרק מגלה את השיטה. במבחן השאלות מעורבבות, ואף אחת לא מגיעה עם כותרת. חלק גדול מהקושי הוא לא בפתרון עצמו אלא בזיהוי: איזה כלי מתאים לשאלה שמולי.
הבנה של הסבר נעלמת מהר. מה שהיה ברור ביום שלישי בשיעור מרגיש מוכר ביום חמישי, אבל מוכר זה לא זמין. אם לא פתרתם לבד תרגיל בנושא בתוך יום או יומיים, נשארת בעיקר התחושה שהבנתם, בלי היכולת לשחזר את הדרך.
ובמבחן יש גם שעון. לחץ זמן תופס חלק מהקשב שדרוש לחשיבה. תלמיד שפותר בבית בנחת, עם הפסקות ועם מחברת פתוחה, פוגש במבחן תנאים שלא התאמן בהם, ולכן גם חומר שהוא יודע יוצא לאט יותר ועם יותר טעויות.
מה עושים: מתרגלים בתנאים של מבחן. אחרי כל שיעור סוגרים את המחברת ופותרים תרגיל אחד או שניים על דף ריק. אם נתקעתם, מסמנים באיזה שלב בדיוק, פותחים את המחברת רק בשביל השלב הזה, וסוגרים שוב. הרגע שבו נתקעים וממשיכים בכל זאת הוא הרגע שבו לומדים.
מערבבים נושאים. פעם בשבוע פותרים כמה תרגילים מנושאים שונים, בלי לדעת מראש מאיזה פרק כל אחד. כך מתרגלים את הזיהוי, שהוא בדיוק מה שחסר במבחן. בהתחלה זה מרגיש קשה יותר ומתסכל יותר מתרגול רגיל, וזה סימן שהתרגול עובד.
פותרים מחדש, לא קוראים מחדש. קריאה של פתרון שכבר נכתב מרגישה כמו חזרה, אבל היא שוב זיהוי. מכסים את הפתרון, פותרים מאפס, ורק אז משווים. תרגיל שלא הצלחתם לפתור מחדש אחרי יומיים הוא תרגיל שעוד לא למדתם, גם אם הבנתם אותו כשראיתם אותו.
ולפני מבחן: סימולציה אחת מלאה. מבחן קודם או דף חזרה, עם שעון, בלי הפסקות ובלי לבדוק תשובות באמצע. המטרה היא לא הציון אלא לגלות היכן נתקעים כשאין עזרה, כדי לדעת מה לתרגל בימים שנשארו.
מתי זה משהו אחר. אם אתם פותרים לבד בבית, על דף ריק ובזמן סביר, ורק במבחן עצמו הכול נמחק, ייתכן שהעניין הוא לחץ ולא ידע. זה מצב שכיח, מטפלים בו אחרת, וכדאי לדבר עליו עם המורה או עם היועצת.