הלמידה שליכל האפשרויות
דף נוסחאות מתמטיקה 5 יחידות
כל הנוסחאות, כולל מה שמופיע רק בשאלוני 5 יחידות. כאן 35 נוסחאות, וליד כל אחת מתי משתמשים בה — כי הנוסחה עצמה כתובה גם בדף הנוסחאות שמקבלים בבחינה, והקושי האמיתי הוא לדעת באיזו לבחור.
הנוסחאון המלא — 36 נוסחאות. שמונה מהן מופיעות רק בשאלוני 5 יחידות, ובהן מה שמבדיל את 581/582 משאר הרמות. שים לב: חלק מהנוסחאות כאן לא מודפסות בדף הנוסחאות הרשמי שמחלקים בבחינה, וצריך לדעת אותן בעל פה. מה יש בנוסחאון הרשמי של משרד החינוך ל-5 יחידות (תוכנית חדשה): כפל מקוצר כולל חזקה שלישית, נוסחת השורשים, סדרות, חוקי חזקות ולוגריתמים (כולל מעבר בסיס), גדילה ודעיכה, הסתברות מותנית ונוסחת ברנולי, זהויות טריגונומטריות (זווית כפולה, סכום והפרש זוויות, סכום והפרש של סינוסים וקוסינוסים), משפט הסינוסים ומשפט הקוסינוסים, שטח משולש, אורך קשת ושטח גזרה ברדיאנים, טבלת נגזרות עם כללי המכפלה, המנה והשרשרת, טבלת אינטגרלים, ישר, מרחק נקודה מישר, משיק למעגל ולפרבולה, אליפסה והיפרבולה, מספרים מרוכבים (מכפלה בהצגה קוטבית, דה-מואבר ופתרון משוואה), נפחים של גופים, וקטורים: אורך, מכפלה סקלרית, מרחק נקודה ממישור, מרחק בין מישורים מקבילים, וזווית בין ישר למישור ובין שני מישורים. מה שלא מופיע בו: הנגזרות של e בחזקת x ושל ln x כשורות נפרדות (הן מקרה פרטי של a בחזקת x ושל לוגריתם בבסיס a), הזהות sin²α + cos²α = 1 בניסוח ישיר, טריגונומטריה במשולש ישר זווית ומשפט פיתגורס, נוסחת אמצע קטע כשורה נפרדת, כלל המאורע המשלים ושטחי מקבילית וטרפז — מי שמשתמש בהם צריך לדעת אותם בעל פה.
אלגברה
(a + b)² = a² + 2ab + b²
ריבוע של סכום
כשצריך לפתוח סוגריים בריבוע, ובכיוון ההפוך — כשמזהים שלושה איברים שאפשר לכווץ חזרה לריבוע.
(a − b)² = a² − 2ab + b²
ריבוע של הפרש
אותו דבר עם מינוס. הטעות הנפוצה: לשכוח שהאיבר האמצעי שלילי והאחרון חיובי.
a² − b² = (a − b)(a + b)
הפרש ריבועים
כשרואים חיסור של שני ריבועים — כמעט תמיד זה הצעד הראשון לפירוק, וזה מקצר פתרונות דרמטית.
x = (−b ± √(b² − 4ac)) / 2a
נוסחת השורשים
למשוואה ריבועית ax² + bx + c = 0 שלא מתפרקת בקלות. אם הביטוי מתחת לשורש שלילי — אין פתרון ממשי, וזו תשובה לגיטימית.
Δ = b² − 4ac
דיסקרימיננטה
כששואלים כמה פתרונות יש בלי לבקש אותם. Δ>0 שניים, Δ=0 אחד, Δ<0 אף אחד.
x₁ + x₂ = −b/a , x₁ · x₂ = c/a
משפט ויאטה
כשנתון סכום או מכפלת השורשים ומחפשים את המשוואה — או להפך. חוסך פתרון מלא.
aⁿ · aᵐ = aⁿ⁺ᵐ , aⁿ / aᵐ = aⁿ⁻ᵐ , (aⁿ)ᵐ = aⁿᵐ
חוקי חזקות
בכל מקום. שווה לזכור גם ש-a⁰ = 1 ו-a⁻ⁿ = 1/aⁿ, שם נופלים הכי הרבה.
logₐ(xy) = logₐx + logₐy , logₐ(x/y) = logₐx − logₐy , logₐ(xⁿ) = n·logₐx
חוקי לוגריתמים
כשהנעלם נמצא בחזקה. הרעיון: לוג הופך כפל לחיבור, ולכן מוציא את הנעלם מהמעריך.
סדרות
aₙ = a₁ + (n − 1)d
איבר כללי — סדרה חשבונית
כשההפרש בין כל שני איברים קבוע. d הוא ההפרש הזה.
Sₙ = n(a₁ + aₙ)/2
סכום סדרה חשבונית
לסכום n האיברים הראשונים. אם aₙ לא נתון, מחשבים אותו קודם עם הנוסחה שמעל.
aₙ = a₁ · qⁿ⁻¹
איבר כללי — סדרה הנדסית
כשהיחס בין כל שני איברים קבוע. q הוא היחס, ומוצאים אותו בחלוקת איבר באיבר שלפניו.
Sₙ = a₁(qⁿ − 1)/(q − 1)
סכום סדרה הנדסית
לסכום סופי, כש-q ≠ 1. אם q = 1 כל האיברים שווים והסכום פשוט n·a₁.
S = a₁/(1 − q) , |q| < 1
סכום סדרה הנדסית אינסופית
רק כשהיחס בין מינוס אחד לאחד — אחרת הסדרה מתבדרת ואין סכום. התנאי הזה הוא לרוב חלק מהשאלה.
טריגונומטריה
sin α = מול/יתר , cos α = ליד/יתר , tan α = מול/ליד
הגדרות במשולש ישר זווית
רק במשולש עם זווית של 90°. במשולש אחר אלה לא נכונות.
sin²α + cos²α = 1
הזהות הטריגונומטרית היסודית
כשנתון אחד מהם ומחפשים את השני, וכשצריך לפשט ביטוי ארוך — היא הכלי הכי שימושי בטריגונומטריה.
a/sin A = b/sin B = c/sin C
משפט הסינוסים
כשנתונות שתי זוויות וצלע, או שתי צלעות וזווית שמול אחת מהן.
c² = a² + b² − 2ab·cos C
משפט הקוסינוסים
כשנתונות שלוש צלעות, או שתי צלעות והזווית שביניהן. בזווית של 90° הוא מתכווץ למשפט פיתגורס.
S = ½·a·b·sin C
שטח משולש לפי שתי צלעות וזווית
כששואלים שטח ואין גובה. הזווית חייבת להיות זו שבין שתי הצלעות.
sin 2α = 2·sin α·cos α , cos 2α = cos²α − sin²α
זהויות זווית כפולה
כשמופיעה זווית כפולה במשוואה ורוצים להביא הכול לאותה זווית.
גיאומטריה וגיאומטריה אנליטית
a² + b² = c²
משפט פיתגורס
רק במשולש ישר זווית, ו-c היא תמיד היתר — הצלע מול הזווית הישרה.
d = √((x₂ − x₁)² + (y₂ − y₁)²)
מרחק בין שתי נקודות
למציאת אורך קטע במישור. זה בעצם פיתגורס על ההפרשים.
M = ((x₁ + x₂)/2 , (y₁ + y₂)/2)
אמצע קטע
כשמחפשים אמצע, וגם כשנתון האמצע ומחפשים קצה — פותרים לאחור.
m = (y₂ − y₁)/(x₂ − x₁)
שיפוע ישר
כאשר x₁≠x₂. לישר אנכי אין שיפוע מוגדר: למשל דרך (2,0) ו-(2,3). בישרים שאינם אנכיים: מקבילים — שיפועים שווים; מאונכים בעלי שיפוע מוגדר — מכפלת השיפועים היא −1.
(x − a)² + (y − b)² = r²
משוואת מעגל
מרכז ב-(a,b) ורדיוס r. אם המשוואה נתונה פתוחה, משלימים לריבוע כדי להגיע לצורה הזו.
חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי
(xⁿ)' = n·xⁿ⁻¹
נגזרת של חזקה
הנגזרת הבסיסית ביותר. הקבוע נגזר לאפס.
(f·g)' = f'·g + f·g'
נגזרת מכפלה
כשהפונקציה היא מכפלה של שני ביטויים שכל אחד תלוי ב-x.
(f/g)' = (f'·g − f·g') / g²
נגזרת מנה
לפונקציה רציונלית. שימו לב לסדר במונה — היפוך שלו הוא הטעות הנפוצה ביותר כאן.
f'(x) = 0
תנאי לנקודת קיצון
למציאת מקסימום ומינימום. אחרי שמוצאים, בודקים סימן משני צדדים כדי לדעת איזה מהם.
∫xⁿ dx = xⁿ⁺¹/(n+1) + C
אינטגרל של חזקה
תקף כאשר n≠−1 ובתחום שבו החזקה מוגדרת. כאשר n=−1 מקבלים ln|x|+C בתחום שאינו כולל אפס. אל תשכחו את C.
S = ∫ₐᵇ f(x) dx
שטח מתחת לגרף
לשטח גיאומטרי, כאשר a<b, מחשבים את האינטגרל של |f(x)|. אם הפונקציה מחליפה סימן, מפצלים בנקודות האפס ומחברים את הערכים המוחלטים של האינטגרלים. למשל f(x)=x בין −1 ל-1: האינטגרל 0 אך השטח 1.
הסתברות וסטטיסטיקה
P(A) = מספר המקרים הרצויים / מספר המקרים האפשריים
הסתברות בסיסית
כשכל התוצאות שוות סיכוי. אם לא — צריך גישה אחרת.
P(A ∪ B) = P(A) + P(B) − P(A ∩ B)
הסתברות לאיחוד
ל"או" — כשמספיק שאחד מהמאורעות יקרה. מחסרים את החיתוך כדי לא לספור אותו פעמיים.
P(A ∩ B) = P(A) · P(B)
הסתברות לחיתוך — מאורעות בלתי תלויים
ל"וגם", ורק כשמאורע אחד לא משפיע על השני. אם יש תלות — צריך הסתברות מותנית.
P(A|B) = P(A ∩ B) / P(B)
הסתברות מותנית
כששואלים "בהינתן ש..." — כלומר כבר ידוע שמשהו קרה, וזה מצמצם את מרחב האפשרויות.
x̄ = Σx / n
ממוצע
סכום הערכים חלקי כמותם. שימו לב להבדל מחציון, שהוא הערך האמצעי.